top of page
היסטוריה של רועה גרמני
Sunny Vom Schioß Rügland
היסטוריה של רועה גרמני: Welcome
כלב ( Canis lupus familiaris )
שמות אחרים לכלב הרועים הגרמני
אלזריה
ברגר אלמן כלב הרועים
הגרמני GSD
תכונות מִשׁקָל
זָכָר35-43 ק"ג (77-95 ליברות)
נְקֵבָה25–33 קילוגרם (55–73 ליברות)
גוֹבַה
זָכָר60-65 ס"מ (24-26 אינץ ')
נְקֵבָה55-60 ס"מ (22-24 אינץ ')
צֶבַע
לרוב שזוף עם אוכף שחור
גודל המלטה
5–10
אורך חיים, משך חיים
9-13 שנים
הרועה הגרמניה היא גזע של כלב הגדול בגודל שהמקורה בגרמניה בשנת 1899. במסגרת קבוצת הרעייה, רועה גרמנית פועלת כלבים שפותחו במקור עבור רעיית צאן ששמר. בגלל כוחם, האינטליגנציה והיכולות שלהם באימון ציות הם מועסקים לעתים קרובות בתפקידים משטרתיים וצבאיים ברחבי העולם.
מקורות
כלב רועה גרמני
באירופה בשנות ה- 1850 נעשו ניסיונות לתקנן את הגזעים. הכלבים גודלו כדי לשמר תכונות שסייעו במלאכתם לרעיית צאן ולהגן על הצאן מפני טורפים. בגרמניה זה נהג בקהילות מקומיות, שם רועים בחרו וגידלו כלבים שלדעתם היו בעלי הכישורים הדרושים לרעיית כבשים, כגון אינטליגנציה, מהירות, כוח וחוש ריח חד. התוצאות היו כלבים שהצליחו לעשות דברים כאלה, אך זה היה שונה באופן משמעותי, הן במראה והן ביכולת, מיישוב אחד למשנהו.
כדי להילחם בהבדלים אלה, אגודת הפילקס הוקמה בשנת 1891 מתוך כוונה ליצור גזעי כלבים סטנדרטיים בגרמניה. החברה התפרקה לאחר שלוש שנים בלבד בגלל סכסוכים פנימיים מתמשכים בנוגע לתכונות הכלבים שעל החברה לקדם; חלק מהחברים האמינו שיש לגדל כלבים אך ורק למטרות עבודה, בעוד שאחרים האמינו כי יש לגדל כלבים גם למראה. אף על פי שלא הצליחה מטרתם, אגודת פילקס העניקה השראה לאנשים להמשיך בתקינה של גזעי כלבים באופן עצמאי.
מקס פון סטפניץ, קפטן פרשים לשעבר וסטודנט לשעבר של המכללה הווטרינרית בברלין, היה חבר כזה לשעבר. הוא האמין בתוקף שיש לגדל כלבים לעבודה.
בשנת 1899, פון סטפניץ השתתף בתערוכת כלבים כאשר הוצג לו כלב בשם הקטור לינקריין . הקטור היה תוצר של כמה דורות של גידול סלקטיבי והגשים לחלוטין את מה שפון סטפניץ האמין שכלב עבודה צריך להיות. הוא היה מרוצה מכוחו של הכלב ונלקח כל כך מהאינטליגנציה, הנאמנות והיופי של החיה, עד שרכש אותו מיד. לאחר שרכש את הכלב הוא שינה את שמו ל הורנד פון גרפראט, ופון סטפניץ ייסד את Verein für Deutsche Schäferhunde (החברה לכלב הרועים הגרמני). הורנד הוכרז ככלב הרועים הגרמני הראשון והיה הכלב הראשון שהתווסף לרשם הגזעים של החברה.
הורנד הפך לנקודת המרכז של תוכניות הרבייה וגדל עם כלבים השייכים לחברי חברה אחרים שהציגו תכונות רצויות. למרות שאב לגורים רבים, המוצלח ביותר של הורנד היה הקטור פון שוובן . Hektor היתה טבועה עם אחר של הצאצא של Horand והפיק Beowulf, שאב מאוחר יותר אבות בסך הכל שמונים וארבעה גורים, בעיקר באמצעות גידול בצאצאיו האחרים של הקטור. בספר העונות המקורי של הרועה הגרמני, Zuchtbuch für Deutsche Schäferhunde (SZ), בשני עמודי הערכים מ- SZ מס '41 עד ש' מס '76, ישנם ארבעה צלבי זאב. גם צאצאיו של ביובולף היו גידולים ומכל הגורים הללו כל הרועים הגרמנים קושרים קשר גנטי. ההערכה היא שהחברה הגשימה את מטרתה בעיקר בזכות מנהיגותו החזקה והבלתי מתפשרת של סטפניץ, ולכן הוא זוכה להיות היוצר של כלב הרועים הגרמני.
היסטוריה של רועה גרמני: Text
2X VA1 Remo Vom Fichtenschlag
היסטוריה של רועה גרמני: Image
כאשר מועדון המלונה בבריטניה קיבל לראשונה רישומים לגזע בשנת 1919, נרשמו חמישים וארבעה כלבים, ובשנת 1926 מספר זה גדל ליותר מ -8,000. הגזע זכה לראשונה בהכרה בינלאומית בשקיעתה של מלחמת העולם הראשונה לאחר שחיילים חוזרים דיברו רבות על הגזע, ושחקני בעלי החיים רין טין טין וסטרו-לב הפופולריו עוד יותר בגזע. כלב הרועים הגרמני הראשון שנרשם בארצות הברית היה מלכת שוויץ ; עם זאת, צאצאיה סבלו מפגמים כתוצאה מגידול לקוי, שגרם לגזע לירידה בפופולריות בסוף שנות העשרים.
הפופולריות גדלה שוב לאחר שהרועה הגרמני סיגר פפר פון ברן הפך לגראנד ויקטור ב- 1937 וב- 1938 בתערוכות כלבים של מועדון המלונה האמריקאי, רק כדי לספוג ירידה נוספת בסיום מלחמת העולם השנייה, בגלל הרגש האנטי-גרמני של אז. ככל שהזמן התקדם, הפופולריות שלהם גדלה בהדרגה עד 1993, אז הם הפכו לגזע השלישי בפופולריות בארצות הברית. החל משנת 2009, הגזע היה השני בפופולריות בארה"ב. בנוסף, הגזע הוא בדרך כלל בין הפופולריים ביותר ברישומים אחרים. מבנה גופו של כלב הרועה הגרמני מתאים מאוד לתחרות אתלטית. הם בדרך כלל מתחרים בתערוכות ותחרויות כמו ניסויי זריזות.
שֵׁם
הגזע נקרא בשם דויטשר שפרהונד על ידי פון סטפניץ, ותרגום מילולי ל"כלב הרועים הגרמני ". הגזע נקרא כך בשל מטרתו המקורית לסייע לרועי צאן בהגנה על כבשים. באותה תקופה כל שאר כלבי הרועה בגרמניה נקראו בשם זה; כך הם נודעו בשם Altdeutsche Schäferhunde או כלבי רועים גרמניים ישנים.
התרגום הישיר של השם אומץ לשימוש במרשם הגזעים הרשמי; עם זאת, בסיום מלחמת העולם הראשונה, האמינו כי הכללת המילה "גרמנית" תפגע בפופולריות של הגזע, בגלל הרגש האנטי-גרמני של התקופה. הגזע שונה לשם רשמית על ידי מועדון המלונה בבריטניה ל"כלב זאב אלזסי "שאומץ גם על ידי מועדוני מלונה בינלאומיים רבים אחרים. בסופו של דבר, הנספח "כלב זאב" הושמט. השם אלזסיאן נותר במשך חמישה עשורים, עד 1977, כאשר קמפיינים מוצלחים של חובבי כלבים לחצו על מועדון המלונה בבריטניה לאפשר לגזע להירשם שוב ככלבי רועים גרמניים. המילה "אלזסי" עדיין הופיעה בסוגריים כחלק משם הגזע הפורמלי והוסרה רק בשנת 2010.
גזע מודרני
כלב הרועים הגרמני המודרני זוכה לביקורת על כך שהוא סטה מהאידיאולוגיה המקורית של פון סטפניץ לגזע: שיש לגדל את הרועים הגרמנים בעיקר ככלבי עבודה, וכי יש לשלוט בקפדנות על גידול כדי למנוע פגמים במהירות. המבקרים סבורים כי גידול רשלני קידם מחלות וליקויים אחרים. במסגרת תוכניות הרבייה שעליהם פיקח פון סטפניץ, הופצו במהירות פגמים; עם זאת, בעידן המודרני ללא ויסות על הרבייה, בעיות גנטיות כגון צבעי צבע, דיספלסיה בירך, מונורכידיזם, חולשת מזג ושיניים חסרות נפוצות, כמו גם אוזניים כפופות או מקופלות שלעולם אינן מופיעות במלואן כשהן מגיעות לבגרות.
תיאור
הרועים הגרמנים הם כלבים גדולים, בדרך כלל בין 55 ל 65 ס"מ (22 ו 26 אינץ ') בשכמות, עם גובה אידיאלי של 63 ס"מ (25 אינץ') על פי הסטנדרטים של מועדון המלונה. המשקל הוא 30-40 ק"ג (66-88 ק"ג) לגברים ו-22-32 ק"ג (49-71 ק"ג) לנקבות. יש להם מצח כיפה, לוע ארוך בגזרה מרובעת ואף שחור. הלסתות חזקות, עם נשיכה כמו מספריים. העיניים בגודל בינוני וחום בעלות מראה תוסס, אינטליגנטי ובטוח בעצמו. האוזניים גדולות ועומדות זקופות, פתוחות מלפנים ומקבילות, אך לעתים קרובות הן נמשכות לאחור במהלך התנועה. יש להם צוואר ארוך, שמורם כשהוא מתרגש ומוריד כאשר הם נעים בקצב מהיר. הזנב עבות ומגיע עד הוק.
הרועים הגרמניים יכולים להיות במגוון צבעים, הנפוצים שבהם הם שזוף / שחור ואדום / שחור. לרוב זני הצבעים יש מסכות שחורות וסימני גוף שחורים שיכולים לנוע בין "אוכף" ל"שמיכה "הכוללת. וריאציות צבע נדירות יותר כוללות את הזנים סייבל, כל שחור, לבן, כבד וכחול. הזנים השחורים והכליים מקובלים על פי רוב הסטנדרטים; עם זאת, הכחול והכבד נחשבים לתקלות חמורות והלבן כולו מהווה עילה לפסילה מיידית בחלק מהסטנדרטים.
הרועים הגרמניים לובשים מעיל כפול. המעיל החיצוני, שנשפך כל השנה, קרוב וצפוף עם מעיל תחתון עבה. המעיל מקובל בשתי גרסאות; בינוני וארוך. הגן עם שיער ארוך הוא רצסיבי, מה שהופך את מגוון השיער הארוך לנדיר יותר. הטיפול בווריאציה לשיער ארוך שונה בין הסטנדרטים; הם מתקבלים תחת מועדוני המלונה הגרמניים ובריטניה אך נחשבים לתקלה במועדון המלונה האמריקני.
אינטליגנציה
הרועים הגרמנים גודלו במיוחד עבור האינטליגנציה שלהם, תכונה שהם כיום מפורסמים בה. בספר The Intelligence of Dogs , הסופר סטנלי קורן דירג את הגזע השלישי במודיעין, מאחורי Border Collies and Poodles. הוא גילה שיש ביכולתם ללמוד משימות פשוטות לאחר חמש חזרות בלבד וציית לפקודה הראשונה שניתנה ל 95% מהזמן. יחד עם כוחם, תכונה זו הופכת את הגזע לנחשק ככלבי משטרה, שמירה וכלפי חיפוש והצלה, מכיוון שהם מסוגלים ללמוד במהירות משימות שונות ולפרש הוראות טובות יותר מגזעים גדולים אחרים.
טֶמפֶּרָמֶנט
הרועים הגרמנים הם כלבים פעילים מאוד, ומתוארים בתקני הגזע כבטוחים בעצמם. הגזע מאופיין ברצון ללמוד וברצון לקבל מטרה. הם סקרנים מה שהופך אותם לכלבי שמירה מצוינים ומתאימים למשימות חיפוש. הם יכולים להיות מגוננים יתר על המידה על משפחתם וטריטוריהם, במיוחד אם אינם מתקיימים חברתית כהלכה. הם לא נוטים להתיידד מיידית עם זרים. הרועים הגרמנים הם מאוד אינטליגנטים וצייתנים.
בְּרִיאוּת
תחלואים נפוצים רבים של הרועים הגרמנים הם תוצאה של הרבייה הנהוגה בתחילת חיי הגזע. מחלה שכיחה כזו היא דיספלסיה של מפרק הירך והמרפק שעלולה לגרום לכלב לחוות כאבים בשלב מאוחר יותר של החיים, ועלולה לגרום לדלקת פרקים. מחקר שערכה אוניברסיטת ציריך בכלבי עבודה משטרתיים מצא כי 45% נפגעו מהיצרות עמוד שדרה ניוונית, אם כי המדגם שנחקר היה קטן. הקרן האורתופדית לבעלי חיים מצאה כי 19.1% מהרועה הגרמני מושפעים מבעיות דיספלסיה בירך. בשל האופי הגדול והפתוח של אוזניהם, רועים נוטים לדלקות אוזניים. הרועים הגרמנים, כמו כל הכלבים הגדולים, נוטים להתנפח.
על פי סקר שנערך לאחרונה בבריטניה, אורך החיים של הרועים הגרמנים הוא 10.95 שנים, וזה נורמלי לכלב בסדר גודל. מיאלופתיה ניוונית (CDRM), מחלה נוירולוגית, מתרחשת עם מספיק קביעות באופן ספציפי בגזע כדי להצביע על כך שהגזע נוטה אליו. בדיקת רוק דנ"א זולה מאוד זמינה כעת לבדיקת מיאלופתיה ניוונית. מסכי הבדיקה לגן המוטציה שנראה אצל כלבים עם מיאלופתיה ניוונית. כעת, לאחר שקיימת בדיקה, ניתן לגדל את המחלה מתוך גזעים עם יתרונות גבוהים. הבדיקה מומלצת רק לגזעים נטויים, אך ניתן לבצע אותה על ידי DNA מכל כלב בדגימות שנאספו באמצעות ניפוח החלק הפנימי של לחיו של צמר גפן סטרילי.
מַחֲלוֹקֶת
מועדון המלונה נקלע למחלוקת עם מועדוני גזעי רועים גרמניים בנושא הנושא של תקינות בגזע זן ההצגה. זני ההצגה טופחו עם קו עליון משופע במיוחד (גב) שגורם להליכה ירודה ברגליים האחוריות. קווי אילן יוחסין עבודה, כמו אלה שנמצאים בשימוש נפוץ ככלבי שירות, שומרים בדרך כלל על הגב הישיר המסורתי של הגזע. הדיון היה מזורז כאשר הנושא הועלה בסרט התיעודי של ה- BBC, כלבים ייחוסיים , שנאמר כי מבקרי הגזע מתארים אותו כ"חצי כלב, חצי צפרדע ". וטרינר אורטופדי העיר על צילומי כלבים בטבעת ראווה שהם "לא נורמליים".
עמדת מועדון המלונה היא כי "נושא תקינות זה אינו הבדל דעה פשוט, הוא הנושא הבסיסי של הקונפורמציה והתנועה המהותיים של הגזע." מועדון המלונה החליט להכשיר שופטים מחדש כדי להעניש את הכלבים הסובלים מבעיות אלה. זה גם מתעקש לבחון יותר את המופיליה ואת דיספלסיה בירך, בעיות נפוצות אחרות בגזע.
כלב כוח המשימה לחיפוש והצלה עירוני עובד לגילוי ניצולים באתר מרכז הסחר העולמי שקרס לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001.
השתמש ככלב עבודה
הרועים הגרמנים הם מבחר פופולרי מאוד לשימוש ככלבי עבודה. הם ידועים במיוחד בעבודתם המשטרתית, המשמשים למעקב אחר עבריינים, סיור באזורים בעייתיים וגילוי והחזקת חשודים. בנוסף, אלפי רועים גרמנים שימשו את הצבא. בדרך כלל הם מאומנים לתפקידי צופים, והם משמשים כדי להזהיר חיילים מפני נוכחות אויבים או ממלכודות ציצים או מפגעים אחרים. הרועים הגרמנים הוכשרו גם על ידי קבוצות צבאיות לצניחה ממטוסים.
כלב הרועים הגרמני הוא אחד הגזעים הנפוצים ביותר במגוון רחב של תפקידי עבודת ריח. אלה כוללים חיפוש והצלה, חיפוש גופות, איתור סמים, איתור חומרי נפץ, זיהוי מאיץ וכלב גילוי מוקשים, בין היתר. הם מתאימים לשורות עבודה אלה בגלל חוש הריח החריף ויכולתם לעבוד ללא קשר להסחות דעת.
בשלב מסוים כלב הרועים הגרמני היה הגזע שנבחר כמעט אך ורק לשמש כלב נחייה ללקויי ראייה. בשנים האחרונות נעשה שימוש נרחב יותר בעבודות זה של לברדורס וגולדן רטריבר, אם כי עדיין קיימים הכשרה של רועים גרמנים. גזע רב-תכליתי, הם מצטיינים בתחום זה בגלל תחושת החובה החזקה שלהם, היכולות הנפשיות שלהם, חוסר הפחד שלהם והזיקה שלהם לבעליהם.
כלבי הרועה הגרמני משמשים לרעיית צאן ולטיפוחם בכרי הדשא לצד גנים ושדות יבול. הם צפויים לסייר בגבולות כדי למנוע מכבשים לפגוע ביבולים. בגרמניה ובמקומות אחרים נבדקים כישורים אלה בניסויים עם כלבי שירות הידועים גם בשם HGH (Herdengebrauchshund) ניסויים בכלבי שירות.
בתרבות נפוצה
לב חזק, אחד מכוכבי הכלבים הקדומים ביותר.
הרועים הגרמנים הוצגו במגוון רחב של כלי תקשורת. לב חזק הרועה הגרמני היה אחד מכוכבי הקולנוע הכלביים הקדומים ביותר ואחריו רין טין טין, שזוכה לשבחים כרועה הגרמני המפורסם ביותר. לשניהם כוכבים בשדרת התהילה בהוליווד. הרועים הגרמנים שימשו בסדרה הקנדית הפופולרית "הנווד הכי קטן". הכלב של באטמן אס הכלב הופיע בספרי הקומיקס של באטמן, בתחילה בשנת 1955, עד 1964. בין השנים 1964-2007 הופעותיו היו ספורדיות.
רקס, רועה גרמני, הוא דמות הכלב המשטרתי של שם דרמת הטלוויזיה האוסטרית פקד רקס .
בסרט האנימציה All Dogs Go To Heaven מככב רועה גרמני בשם "צ'רלי בארקין". הוא גם הדמות הראשית בסרט ההמשך ובסדרת הטלוויזיה.
הסרט של דיסני, 101 דלמטים II משנת 2003 : הרפתקאות לונדון של פאץ ', מציג את Thunderbolt הרועה הגרמני, שהוא גיבור טלוויזיה.
הסרט " אני אגדה" ההוליוודי משנת 2007 בכיכובו של וויל סמית 'כוירולוג רוברט נוויל מציג את כלב הרועים הגרמני סמנתה (סם) כבן לוויה היחיד של נוויל בעיר ניו יורק הנטושה, שם התפשט זן קטלני של נגיף. הסרט מציג קשר הדוק בין הדמות הראשית לכלבו.
היסטוריה של רועה גרמני: Text
היסטוריה של רועה גרמני: Text
bottom of page